מכירים את ההרגשה שכל מה שמתחשק לכם זה לנקות את הגוף? אני לא מדברת על מקלחת וגם לא על ניקוי
לאחרונה אני נתקלת ביותר ויותר אנשים שאוהבים לארח, כאלה שגילו שהם מאוד אוהבים לבלות זמן בין כותלי המטבח. גם אני
נוסעת לסוף שבוע להורים. איזה כיף, כל כך הרבה פינוקים. יש רק בעיה אחת. אמא. אמא: למה את לא אוכלת?
בהמשך למתכון שפירסמתי אתמול של האורז המלא עם האצות "אורז בניחוח ים", חיפשתי רעיון לסלט שידבר באותה השפה ויהיה מרענן
מעולם לא הסתרתי את אהבתי למאכלים ירוקים. אני לא באמת יודעת למה. אני מניחה שהם עושים לי אסוציאציה של משהו
כן, אני יודעת שנעלמתי לכם. האמת? גם די נעלמתי לעצמי. השבועות האחרונים היו עמוסים בכל כך הרבה דברים וכל כך
כבר שבועות שאני חושבת מה להכין לחג. יש לי נטייה כזו לנסות דברים חדשים כל השנה, אך כשמגיע חג השבועות
אם שואלים אותי מהו החג האהוב עליי, אני לא באמת צריכה לחשוב. ברור ששבועות! בתור מכורת גבינות ומוצרי חלב, החג
האמת היא שאני לא באמת יודעת מאיפה בא לי החשק להכין עגבניות שרי צלויות. במשך הרבה מאוד זמן זה לא
בשלושים שנותיי הספקתי לבקר בארבע עשרה מדינות. בחלקן אף ביקרתי כמה פעמים. בתיאלנד עוד לא יצא לי לבקר ובכלל במזרח
אני לא כל כך יודעת איך להסביר את זה, אבל לאחרונה יש לי חשקים לדברים קצת אחרים מבדרך כלל. פתאום
כשהייתי ילדה חיכיתי כל השנה לל"ג בעומר. כנראה ככה זה כשאתה ילד. לשבת מול המדורה החמה עם כל החברים, לאכול,
לקח לי הרבה שנים להתחיל לאכול אספרגוס. לא להתחיל לאהוב אותו, כי זה היה מיידי. זה ירק כזה שאתה לא
אני מאוד אוהבת לטייל, זה תחביב שנכנסתי אליו חזק יותר מאז שגלעד נכנס לתמונה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שעשיתי
אחד הדברים שאני יותר אוהבת זה מאפינס. מתוק, מלוח… טוב, בעיקר מלוח, תמיד אעדיף את הגרסה הזו. (אבל אשמח לקנח
כל מי שאני מכירה עושה היום או מחר על האש. חלק עושים גם היום וגם מחר. כצמחונית, אני אף פעם
אני לא באמת זוכרת מתי פיתחתי את האהבה להמבורגר. כילדה אני זוכרת את האושר שהיה לי על הפנים כשאמא החליטה
הפעם הראשונה שבה נתקלתי ב"ספגטי" זוקיני היתה אצל חמותי, היא בדיוק חזרה מטיול לארה"ב והביאה איתה משחק חדש למטבח "מסלסל
אמרתי לא פעם ולא פעמיים כמה אני אוהבת ירקות ירוקים. אני חושבת ללא הפסקה איך אני יכולה לחדש בטעמים חדשים.
תכירו, זה המרק שנמצא קבוע אצלנו על השולחן בפסח. טוב, אחד מהם. יש לנו מלחמה קבועה במשפחה, איזה מרק הכי
לא להאמין, אבל אנחנו שם. חג ראשון של פסח, עבר! אחרי סוף שבוע כל כך עמוס בתבשילים וקינוחים אני יכולה
אז ככה… לא אצא מתוך הנחה שכולכם יודעים מה זה קולורבי. במידה ומישהו לא יודע, על קצה המזלג, בעצם מדובר
ככל שאני חושבת על זה, אני לא באמת מאמינה שיש מישהו שלא אוהב טבעות בצל. אין מישהו כזה נכון? בטוח
אני יודעת ששקשוקה היא אחד המאכלים שהכי נתפסים כישראליים. אני הכי מרגישה ישראלית, באמת! אבל אף פעם זה לא היה
בתור צמחונית שלפני הרבה מאוד שנים אכלה בשר, ישנו חיפוש מתמיד, לפחות עבורי, בתחליפים לבשר על מנת לשחזר מתכונים בשריים
רוב האנשים מכירים פסטו בצורתו הממרחית או כרוטב מסוג אחד בלבד, בזיליקום. זה מה שמשווק בחנויות, סופרים ובכל מסעדה. אך
יש משהו מאוד אביבי בתקופה הזו. לפחות ככה זה מרגיש לי. נכון, עדיין חורף (אך אני מתכחשת לזה בתוקף!). זו
אם יש משהו שמזכיר לי את אבא שלי, אלה פטריות ממולאות בגבינות. הוא מזמין אותן באופן קבוע בכל פעם שאנו
כן, פורים נגמר, או לפחות עוד שנייה זה קורה, אבל עדיין החלטתי לשתף אתכם בהפתעה שהכנתי למשפחה שלי כדי שתוכלו
נחשפתי לקייל לפני כמה חודשים. לא אכלתי אותו, רק ראיתי אותו על המדפים בסופר ובכל מיני כתבות באינטרנט. כשבחנו את
אם אומרים לי לבחור דבר אחד שאותו ורק אותו אוכל לאכול לאורך כל ימי חיי, כנראה שזו תהיה פיצה. טוב
אני מאוד אוהבת ירקות. זהו, הוצאתי את זה מהסיסטם שלי. כמה שיותר סוגים וכמה בפעמים ביום (נשמע מיני משהו, לא
מרק מינסטרונה זהו מרק שתמיד מעלה לי אסוציאציה של טוסקנה. לפני כמה שנים נסעתי לטיול באיטליה ומכל המקומות שביקרתי בהם,
אם יש משהו שאני מכורה אליו זה מרק שעועית, אבל לא סתם מרק שעועית, אלא המרק של אמא שלי. אני