מכירים את ההרגשה שכל מה שמתחשק לכם זה לנקות את הגוף? אני לא מדברת על מקלחת וגם לא על ניקוי
אני יודעת שיש גם כאלה. כאלה שיומיים לפני פסח עדיין לא נפטרו מכל החמץ. לא בגלל שלא הספיקו מפאת חוסר
לאחרונה אני נתקלת ביותר ויותר אנשים שאוהבים לארח, כאלה שגילו שהם מאוד אוהבים לבלות זמן בין כותלי המטבח. גם אני
נוסעת לסוף שבוע להורים. איזה כיף, כל כך הרבה פינוקים. יש רק בעיה אחת. אמא. אמא: למה את לא אוכלת?
אני חושבת שהעולם מתחלק לשניים: אלה שאוהבים שום ואלה שלא יכולים להתקרב אליו. אני מניחה שלפי הכותרת אתם מבינים לאיזו
בהמשך למתכון שפירסמתי אתמול של האורז המלא עם האצות "אורז בניחוח ים", חיפשתי רעיון לסלט שידבר באותה השפה ויהיה מרענן
אני לא אשכח את אותו הערב לפני ארבע שנים שבו הוזמנתי לארוחה אצל חברים, מסוג הארוחות שכל אחד מביא משהו.
מעולם לא הסתרתי את אהבתי למאכלים ירוקים. אני לא באמת יודעת למה. אני מניחה שהם עושים לי אסוציאציה של משהו
אתחיל את הפוסט הזה בגילוי נאות. נגמר לי הזוקיני בבית וכל מה שמצאתי היו רק קישואים. גם טוב. כן, אני
חודש שמיני. הסיכוי למצוא אותי במטבח הוא די אפסי. עד עכשיו משהו גדול ממני (או קטן ממני) מנע ממני להיכנס
כן, אני יודעת שטחינה זה דבר מאוד בריא וחשוב לצרוך אותה כחלק מהתזונה היומית, אבל מה אני יכולה לעשות שאני
אני יודעת שעכשיו כולם בסימן דבש ותפוחים, אבל יש אנשים שבחג דווקא אוהבים שוקולד, שוקולד ועוד קצת שוקולד. או כמו
כדורי שוקולד תמיד מחזירים אותי לילדות וממיסים אותי מחדש. יש משהו במרקם ובשילוב של המרכיבים שלוקח אותך למחוזות העבר כשעוד
כן, אני יודעת שנעלמתי לכם. האמת? גם די נעלמתי לעצמי. השבועות האחרונים היו עמוסים בכל כך הרבה דברים וכל כך
עד כמה שאני אוהבת דברים מלוחים, גם אני חוטאת מדי פעם בדחף עז למשהו מתוק. בדרך כלל זה ינדוד לגלידה
כבר שבועות שאני חושבת מה להכין לחג. יש לי נטייה כזו לנסות דברים חדשים כל השנה, אך כשמגיע חג השבועות
האמת היא שאני לא באמת יודעת מאיפה בא לי החשק להכין עגבניות שרי צלויות. במשך הרבה מאוד זמן זה לא
בשלושים שנותיי הספקתי לבקר בארבע עשרה מדינות. בחלקן אף ביקרתי כמה פעמים. בתיאלנד עוד לא יצא לי לבקר ובכלל במזרח
אני זוכרת את ההתרגשות שהיתה ברחובות תל אביב כשסינבון פתחו סניף בארץ. שלחנו אז חברים מהמשרד על אופניים לקצה השני
כשהייתי ילדה חיכיתי כל השנה לל"ג בעומר. כנראה ככה זה כשאתה ילד. לשבת מול המדורה החמה עם כל החברים, לאכול,
לקח לי הרבה שנים להתחיל לאכול אספרגוס. לא להתחיל לאהוב אותו, כי זה היה מיידי. זה ירק כזה שאתה לא
אתם מכירים את זה שנמאס לכם מכל מה שאתם מכינים? הכל פתאום מאוד משעמם. בא לכם נואשות לגוון, אבל אין
פעם, כשעוד הייתי ילדה וזה נראה כאילו נצח עבר, עבדתי בהכנת שייקים, קרפים וכדומה. מיותר לציין כמה מהר עליתי שם
אני מאוד אוהבת לטייל, זה תחביב שנכנסתי אליו חזק יותר מאז שגלעד נכנס לתמונה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שעשיתי
אחד הדברים שאני יותר אוהבת זה מאפינס. מתוק, מלוח… טוב, בעיקר מלוח, תמיד אעדיף את הגרסה הזו. (אבל אשמח לקנח
כל מי שאני מכירה עושה היום או מחר על האש. חלק עושים גם היום וגם מחר. כצמחונית, אני אף פעם
אני לא באמת זוכרת מתי פיתחתי את האהבה להמבורגר. כילדה אני זוכרת את האושר שהיה לי על הפנים כשאמא החליטה
הפעם הראשונה שבה נתקלתי ב"ספגטי" זוקיני היתה אצל חמותי, היא בדיוק חזרה מטיול לארה"ב והביאה איתה משחק חדש למטבח "מסלסל
תראו… אני בדרך כלל נוהגת לחשוב שאני תמיד צודקת (לא כל הנשים ככה?!) ובדרך כלל זה באמת נכון, אך דבר
אמרתי לא פעם ולא פעמיים כמה אני אוהבת ירקות ירוקים. אני חושבת ללא הפסקה איך אני יכולה לחדש בטעמים חדשים.
לא להאמין! אבל הרגע הכנתי מופלטות! כן כן, במו ידיי, איזו התרגשות! מדי שנה אנחנו נוהגים לחגוג אצל סבתא שלי
הגיעה סוף עונת התותים, למרות שמרגיש לי שהיא רק התחילה. חבל, זה אחד הפירות שאני הכל אוהבת! אז ברור שהייתי
תכירו, זה המרק שנמצא קבוע אצלנו על השולחן בפסח. טוב, אחד מהם. יש לנו מלחמה קבועה במשפחה, איזה מרק הכי
לא להאמין, אבל אנחנו שם. חג ראשון של פסח, עבר! אחרי סוף שבוע כל כך עמוס בתבשילים וקינוחים אני יכולה
אתם מכירים את זה שאתם חוזרים בערב (אצלי זה יותר לילה, אבל לא נכנס לזה 🙂 ) מהעבודה ואתם
אז ככה… לא אצא מתוך הנחה שכולכם יודעים מה זה קולורבי. במידה ומישהו לא יודע, על קצה המזלג, בעצם מדובר
ככל שאני חושבת על זה, אני לא באמת מאמינה שיש מישהו שלא אוהב טבעות בצל. אין מישהו כזה נכון? בטוח
לא, לא השתגעתי. כן אני יודעת שהכנתי כבר כמה מתכונים טבעוניים לאחרונה. נו, יש עליי הרבה לחץ. אבל הפעם יש
אני אומנם צמחונית אך הקשר שלי למוצרי חלב הוא מאוד ברור, אני פשוט לא יכולה בלעדיהם. עד עכשיו התעקשתי להאמין
רוב האנשים מכירים פסטו בצורתו הממרחית או כרוטב מסוג אחד בלבד, בזיליקום. זה מה שמשווק בחנויות, סופרים ובכל מסעדה. אך
יש משהו מאוד אביבי בתקופה הזו. לפחות ככה זה מרגיש לי. נכון, עדיין חורף (אך אני מתכחשת לזה בתוקף!). זו
אם יש משהו שמזכיר לי את אבא שלי, אלה פטריות ממולאות בגבינות. הוא מזמין אותן באופן קבוע בכל פעם שאנו
נחשפתי לקייל לפני כמה חודשים. לא אכלתי אותו, רק ראיתי אותו על המדפים בסופר ובכל מיני כתבות באינטרנט. כשבחנו את
אני מאוד אוהבת ירקות. זהו, הוצאתי את זה מהסיסטם שלי. כמה שיותר סוגים וכמה בפעמים ביום (נשמע מיני משהו, לא
לראשונה נתקלתי במתכון הזה שפירסמה רחלי קרוט באתר FOODPAGE לפני קצת יותר משנה. מאותו הרגע המאפינס המדהימים הללו הפכו להיות
אם יש משהו שאני מכורה אליו זה מרק שעועית, אבל לא סתם מרק שעועית, אלא המרק של אמא שלי. אני